בהבנה שניה של העולם הרוחני ניתן להמשיל אותו לסימפוניה מופלאה שמתנגנת על ידי נגנים מצוינים, עם אינספור כלי נגינה מסוגים שונים, בהובלתו של מנצח גאוני.
בהבנה זו של העולם הרוחני, הערפל הרוחני, השברירי והעדין, על אף שאיננו אלא רגש כהה, יתגלה כמהות של הכל. הוא המרחב של כל היצירה, של הסימפוניה הזו, אותה אנו מנגנים, מדברים. כמו בהבנה הקודמת גם כאן יש ערפל, אך ערפל זה איננו טמיר ומרוחק, שכן שום דבר לא יכול לצאת מתוכו החוצה, הוא המהות, הקיום של הכל, הטעם לנגן ולומר בכלל משהו.