קיבלת עלייה לתורה: מה עושים, מה אומרים ואיך לא להתבלבל ליד הבימה
קראו לך לעלות לתורה ואתה לא בטוח מה לעשות? מדריך צעד אחר צעד: הגעה לבימה, הברכות, מי שברך והטעויות הנפוצות שכדאי להכיר.
העלייה לתורה היא אחד הרגעים המכובדים בתפילה בבית הכנסת. הגבאי קורא בשמך, אתה עולה לבימה, מברך על התורה ועומד ליד הקורא בזמן הקריאה. עבור מתפללים קבועים זו שגרה, אבל לגברים שמגיעים לבית הכנסת רק מדי פעם, לחתנים, לאבות של חתן בר מצווה או למי שמגיע לבית כנסת חדש, הרגע הזה יכול להיות מלחיץ. מה עושים בדיוק? איזו ברכה אומרים? מתי נוגעים בספר?
המדריך הבא מסביר את התהליך צעד אחר צעד. המנהגים משתנים מעט בין עדות וקהילות, ולכן כדאי לשים לב גם למנהג המקומי ולא להסס לשאול את הגבאי.
לפני שקוראים לך
בדרך כלל הגבאי מודיע לפני הקריאה, או אפילו לפני התפילה, למי הוא מתכוון לתת עלייה. אם יש לך סיבה מיוחדת לעלות לתורה, כמו יום הולדת, אזכרה, לידת בת או שמחה משפחתית, כדאי לפנות לגבאי מראש ולבקש. גם חתן לפני חתונתו ואבי בן או בת שנולדו זה עתה נחשבים חיובים, ויש להם קדימות.
הגבאי יבקש את שמך ואת שם אביך, כי הקריאה לתורה נעשית בשם המלא, למשל יעמוד פלוני בן פלוני. אם אתה כהן או לוי, חשוב לומר זאת, כי העליות הראשונות שמורות לכהן וללוי.
העלייה לבימה
כשקוראים בשמך, עולים לבימה בדרך הקצרה ביותר. לפי מנהג רבים, יורדים בדרך ארוכה יותר, כדי להראות שהעלייה חביבה ושלא ממהרים לעזוב. מגיעים לצד הקורא, והוא או הגבאי יראו לך את המקום שבו מתחילה הקריאה.
לפני הברכה נוהגים לגעת בספר התורה במקום תחילת הקריאה בציצית הטלית או בכריכת הסידור, ולנשק אותה. לא נוגעים בקלף ישירות ביד. אם אין לך טלית, ברוב בתי הכנסת יש טליות לשימוש העולים, והגבאי יציע לך אחת.
הברכות
לפני הקריאה אומרים את ברכת התורה. העולה פותח בברכו את ה׳ המבורך, והציבור עונה ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד. העולה חוזר על תשובת הציבור וממשיך בברכה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה ה׳ נותן התורה.
אחרי הקריאה שוב נוגעים בספר ומנשקים, ואומרים את הברכה שאחרי: אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, ברוך אתה ה׳ נותן התורה. בבתי כנסת רבים הברכות כתובות על כרטיס מונח על הבימה, ואין שום בושה לקרוא מתוכו.
- לומר את שמך ואת שם אביך לגבאי מראש
- לעלות בדרך הקצרה ולרדת בדרך הארוכה
- לגעת בספר בציצית ולא ביד
- לברך בקול ברור כך שהציבור יוכל לענות
- לעמוד ליד הקורא ולעקוב אחרי הקריאה בשקט
בזמן הקריאה
בזמן שהקורא קורא, העולה עומד לצדו ומשתדל לעקוב אחרי המילים בספר. לפי ההלכה, העולה צריך לקרוא בלחש יחד עם הקורא, ולכן כדאי לעקוב באמת. אין לדבר בזמן הקריאה, וגם לא לפנות לגבאי או לקורא.
בסוף הקריאה, אחרי הברכה האחרונה, נוהגים להישאר ליד הבימה עד שהעולה הבא מסיים את הברכה שלו, ורק אז לרדת. כך מכבדים את התורה ואת העולה הבא.
מי שברך ונדרים
אחרי העלייה, הגבאי נוהג לומר מי שברך לעולה. זהו נוסח של ברכה שבו מברכים את העולה ואת בני משפחתו. בהזדמנות זו אפשר לבקש ברכה מיוחדת לחולה, ליולדת, לבן משפחה או לכל אדם אחר. מקובל גם לנדור סכום לצדקה או לבית הכנסת, וכדאי לדעת מראש מה המנהג המקומי ואיך משלמים, שהרי בשבת לא מעבירים כסף.
בקהילות רבות נהוג שאחרי העלייה העולה ניגש ללחוץ יד לרב, לגבאים ולקרובים, והם מברכים אותו יישר כוח או חזק וברוך. העונה אומר ברוך תהיה או משפט דומה.
עליות מיוחדות
יש עליות שנחשבות מכובדות במיוחד: מפטיר, שאחריו קוראים את ההפטרה, חתן תורה וחתן בראשית בשמחת תורה, ועליות בימים מיוחדים. חתן בר מצווה עולה בדרך כלל למפטיר וקורא את ההפטרה. גם הגבהה וגלילה, כלומר הרמת ספר התורה וגלילתו בסוף הקריאה, הן כבוד שניתן למתפללים.
מי שמקבל הגבהה צריך לדעת שמדובר בספר כבד, ויש טכניקה נכונה להרמה בטוחה. אם אינך בטוח שתצליח, אין בושה לסרב בנימוס.
להתכונן מראש ולהתגבר על הלחץ
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הלחץ היא להתכונן. אפשר לתרגל את הברכות בבית, לצפות בעליות של אחרים בבית הכנסת או לבקש מחבר להסביר. מי שאינו קורא עברית בשטף יכול להשתמש בכרטיס עם ניקוד ברור.
עלייה לתורה בבית כנסת של עדה אחרת
גבר שמגיע לבית כנסת של עדה אחרת עשוי לגלות הבדלים במנהגים. בבתי כנסת ספרדיים, למשל, נוהגים לעתים לומר בפתיחה ה׳ עמכם והציבור עונה יברכך ה׳, ויש שינויים קטנים בנוסח מי שברך. ספר התורה נמצא בתוך תיק עץ או מתכת שעומד זקוף, ולא מונח על השולחן כמו אצל האשכנזים.
גם הסדר שבו נותנים עליות, מנהגי נדרים ושירה בזמן העלייה שונים. בקהילות תימניות יש מנהגים ייחודיים, ובקהילות חסידיות יש סדרים משלהן. כדאי להתבונן כמה דקות לפני שעולים, ואם יש ספק, לשאול את הגבאי בשקט. גבאים מכירים את המצב ושמחים לעזור לאורחים.
אורח שמקבל עלייה בבית כנסת זר צריך לזכור שזו מחווה של כבוד. נהוג להודות לגבאי אחרי התפילה, ואם יש מנהג של נדבה, לתרום לבית הכנסת לאחר השבת.
לסיכום, העלייה לתורה היא כבוד ומצווה, ואין סיבה לחשוש ממנה. כשמבינים את הסדר, יודעים את הברכות ושואלים את הגבאי כשצריך, היא הופכת לרגע מרגש של חיבור לתורה ולקהילה. ובכל שאלה על מנהג מקומי, הגבאי ורב הקהילה ישמחו לעזור.