"דווקא בבן הלא כל כך חכם, זה שאיננו צדיק גמור, זה שלא יכול ליצור את עצמו מחדש – בו מתגלה סגולת התורה יותר מכל. כמובן, יש את הבן החכם, הצדיקים שהם ממש תורה בפני עצמם. אבל כאן יש יהודי שאין לו חידוש מצד עצמו, הוא לא 'בטל לאלוקות', הוא לא 'אלוקות' כמו הצדיק, אולי הוא אפילו בעל גאווה, רחמנא ליצלן. אולי יש לו עוד כמה בעיות אחרות. מה קורה עם מי שלא משיג את הדבר מצד עצמו? מי שהוא לא קדוש ולא חסיד עדיין, מה קורה איתו? גם אותו התורה מעלה, אין לה שום מעצורים. דווקא דרכו מתגלה שיש כאן דבר ששום דבר לא חוצץ בפניו: לא גאווה, לא אנושיות ולא רע. הרע לא חוצץ ולא מפריע לאור הזה להופיע ולפעול על האדם, כי התורה היא מעבר לכל. מצד עצמה התורה שייכת לרצון האלוקי שהוא מעבר לכל השגה, ולכן היא גם יכולה לפרוץ מעבר לכל סיבוך וקושי. זו מדרגה כזו ששום רע לא חוצץ בפניה ולא מפריע לה. התורה קדמה לעולם, היא הטוב האלוקי שמאיר בכל. כמובן, צריך ללמוד תורה ממש. כשעוסקים בתורה בפועל ממש, שום קלקול לא עוצר אותה מלהשפיע ולהאיר."